תמונה הניצחון כמאיץ פוטנציאל
אוהד (שם בדוי) שחקן כדורגל שאוהב את מה שהוא עושה, מהמקום הזה הוא שואב את המוטיבציה שלו. במהלך השנים הפנים שהכישרון שלו הוא העתיד שלו, אבל מה קרה לו ברגעים שלא ראה דשא? איזה דימוי עצמי היה לו? ואיך זה השפיע על הערך העצמי שלו? את זה הוא התקשה להבין עד ששיקפתי בפניו את האבחון המנטלי שעשיתי לו.
כשהתמונה החלה להתבהר הגדרנו את דפוס הפעולה שלו והפרדיגמה שמנהלת אותו, פרמטרים משמעותיים שעיכבו את הפוטנציאל הטמון בו, אבל לזה עוד נחזור בהמשך. אמרו עליו שיש לו את כל החבילה להתפתח לאחד משחקני הדור הבא בישראל. בגיל נערים נפצע וזה מנע ממנו להתקדם. אוהד לא אמר נואש ועבד קשה, חזר ליכולתו הטובה ועלה לקבוצת הנוער עם תיאבון להצליח. אבל אז קרה דבר מאוד אופייני לשחקנים מוכשרים בעונתם הראשונה בנוער. מכירים את זה כשלא סופרים אתכם? בדיוק למשבצת הזו נכנס גם אוהד. למעשה, עד אמצע העונה הוא נאלץ להסתפק באימונים וצפיה בחבריו מהיציע.
התסכול הרב שחווה החזיר אותו לימים בהם היה מושבת מהפציעה. הסיפורים שסיפר לעצמו הסיחו את דעתו והורידו לו את הביטחון העצמי. אם תרצו, הוא היה בתודעת הכל או כלום, כי המוטיבציה שלו היתה מונעת מהתוצאה האחרונה, והיא: אני לא משחק גם כשאני פצוע וגם כשאני בריא, אז למה אני צריך את זה לעזאזל? לי אין ספק, שאם רק היו לו הכלים המנטליים כדי להתמודד עם הסיטואציה הזו, הוא יכול היה להאיץ את הפוטנציאל שלו בזמן אמת.
בעונה השנייה בנוער הוא עבר לקבוצה אחרת ושמחת החיים חזרה אליו. אוהד פרח, בישל והבקיע כמות נכבדה של שערים. הבונוס? העפלה לשלבים הגבוהים בגביע המדינה, על חשבון הקבוצה ממנה נפלט.
יכולתו הטובה לא נעלמה מעיני הצוות המקצועי של הקבוצה הבוגרת והוא צורף למחנה אימונים טרום עונה בחו"ל, חלומו של כל שחקן צעיר. תחילה היה באופוריה, אבל מהר מאוד הבין שלא יקבל הזדמנות אמיתית ולכן ביקש השאלה לקבוצה אחרת, שם גילה את הפער בין קבוצה מליגת העל לקבוצה מהליגה הלאומית. חוסר היכולת שלו להסתגל לתנאים אחרים ולרמת ניהול אליה הורגל, נסיעות ארוכות לאימונים לצד פציעות חוזרות ונשנות, דרדרו אותו לעונה רעה מבחינתו, וזאת בלשון המעטה.
זה קורה לכל כך הרבה שחקנים בגיל הזה, במקרה שלנו שחקן שהיה מיואש עם מחשבות על פרישה. כמאמר הקלישאה, אחרי כל סוף עונה יש תחילת עונה. אוהד שוב עבד עם מאמן אישי בפגרה כדי לחזור מוכן מבחינה פיסית למועדון בו גדל, בליגת העל. הוא הוכיח שכאשר נדרש ממנו להשקיע מאמץ פיסי הוא נותן מעצמו את הכל, וזה השתלם לו. אולם, מעניינת העובדה שלפן המנטלי הוא לא ייחס חשיבות, והוא לא השחקן היחיד שנוהג כך.
אז מה קרה לו כשלא קיבל דקות משחק כפי שחשב שמגיע לו? הקשיים הרימו ראש וידידתו משכבר הימים, הפרדיגמה, הופיעה שוב וגרמה לכך שלא הצליח לגלות חוסן מנטלי ולכן קרס ברגעי לחץ ומשבר. זה גם מה שהוביל אותו לפגישת היכרות איתי בקליניקה. כבר בסשן הראשון אוהד נפתח ושם הכל על השולחן.
במהלך השיחה התרגש מפעם לפעם, ציין כי הוא חייב לשנות גישה בראש, בכמה פרמטרים הקשורים למשחק ומחוצה לו, כמו: חוסר שביעות רצון, שפת גוף, דימוי עצמי נמוך, חוסר אמונה בעצמו, ערך עצמי נמוך, חוסר ביטחון במערכת המקצועית ועוד. כששאלתי אותו מה ייחשב כהישג בעיניו, בטווח של חודשיים-שלושה? הוא ענה: לעבור משחקן שנמצא בסטטוס מתנדנד, לשחקן הרכב. כששאלתי אותו איך הכדורגלן שהיה רוצה להיות היה עושה את הדברים שהוא עומד לעשות? החלו ליפול לו אסימונים ומהר מאוד הוא הבין, שכדי שהשינוי הזה יקרה הוא גם חייב לרצות להשתנות. כלומר, לפתח את מאגר המשאבים הפנימיים שלו, המאפשר לו למרות האתגרים וקשיי היום-יום, לייצר בעקביות רמות ביצוע גבוהות לשם השגת מטרותיו. וזה קרה, הרבה יותר מהר ממה שהוא חשב.