זוכר את זה שכשנכנסת לחדר כל העיניים היו מופנות אליך? הם רצו לשמוע מה יש לך לומר, להיות בחברתך, ללמוד ממך, שתייעץ להם, שתוביל אותם, שתעצים אחרים, שתביא את היצירתיות והיזמות שלך לידי ביטוי. ואז, משהו השתבש בדרך וההילה סביבך נעלמה, פתאום כוכב אחד נשאר לבד והוא לא מעז. והעיניים? כבר לא מופנות אליך, אתה מרגיש בודד והפער בין התותח שהיית למי שאתה כיום רק הולך וגובר. מצד אחד, אתה רוצה לחזור לאדם שהיית. מצד שני, אתה מהסס או חושש שמה שהיה כבר לא יהיה וזה מה שמעכב אותך.