כשתקועים בתבנית פסיכולוגית

מה חושב אדם שההרגלים שלו כל פעם תוקעים אותו בזמן אמת? ומה עובר בראש לבנאדם שההתנהגות שלו כל הזמן מכשילה אותו?

 על זה בדיוק עבדתי לאחרונה עם דורון (שם בדוי) בן ה-17.5, כדורגלן במחלקת נוער מאזור הצפון, שחווה בשנה החולפת תסכול רב מכך שלא הציג את היכולת הטובה שלו פעם אחר פעם. לכן, הגיע אלי לתהליך אימון מנטלי בקליניקה, משום שהבין כי משהו לא עובד לא נכון וכי עליו לשנות גישה. 

כשנכנסנו ללב ליבו של התהליך, ביקשתי מדורון שיתאר לי סיטואציה שהסעירה אותו ומה קרה בפועל, לעומת איך שהוא היה רוצה להגיב ולהתנהג אחרת, אילו הוא רק היה יכול. היו לו מספר דוגמאות אך הוא העדיף להתמקד בדבר שהכי הכאיב לו, ואמר: "באחד המשחקים המאמן שלי הוציא אותי בדקה ה-25 והרגשתי מושפל, אז יצאתי החוצה עצבני ולא לחצתי לו יד, הוצאתי את זעמי במילים שסיננתי ובעטתי בתיקים, בבקבוקי מים ודברים נוספים שהיו בסביבה. הייתי בסוג של טרוף ולא ראיתי בעיניים".

עם יד על הלב, הרגע הזה בו המתאמן נפתח אלי באותנטיות ובכנות, מרגיש לי שיש עם מה לעבוד, ואחד הדברים החשובים ביותר בתהליך, הוא לזהות את הדפוס והפרדיגמה של המתאמן, אליהם עוד נחזור בהמשך. 

האמת, הבנתי לליבו של דורון. הרי אף שחקן כדורגל לא ירצה לחוות אירוע כזה, שמן הסתם יכול לרסק לו את הביטחון העצמי ולפרק אותו מנטלית תוך פגיעה בערך העצמי. זה בדיוק מה שקרה במקרה זה. לכן, לאחר שתרגלתי איתו נשימות וביצענו הדמיה, שאלתי אותו שאלה משנה מחשבה. אילו יכולת לפעול באותה סיטואציה באופן אחר, מה היית משנה? חלפו כמה שניות והוא ענה: "הייתי צריך להישאר רגוע, לספור כמה שניות בלב ולא להגיב בהתלהמות למרות שהתעצבנתי, ללחוץ יד למאמן ולשבת בשקט ללא תגובות מיותרות.בתכל'ס, מה שדורון הבין זה שיש פער בין המצב המצוי לרצוי. כלומר, מחשבה, רגש ופעולה, שבכל תרחיש משנה את האפקט של האירוע. 

מצד אחד, הוא הרגיש מושפל מהחלטתו של המאמן ולכן הגיב לפי מה שהרגיש לו נכון באותם רגעים של כעס, בלי לקחת בחשבון את ההשלכות העלולות להיות מההתנהגות שלו, במקרה שלו השעיה לשבועיים מפעילות בקבוצה. מצד שני, במחשבה צלולה הוא מודה כי זה היה מיותר, שזה לא היה הוא ושזה לא מתאים לו, שזה גם היה מגעיל וההתנהגות שלו היתה ילדותית. כמו כן, ציין כי היה פונה למאמן ומבקש ממנו סליחה ומתנצל. בתוך כך, היה מבקש לבדוק איך להימנע ממצבים כאלה בעתיד. 

דורון הבין כי אם היה פועל כשחקן העתידי שהוא היה רוצה להיות, הוא היה מגיב אחרת ולא מתרגש מזה, כי זה חלק מההתחשלות שלו כשחקן ושלא מתאים לו להתנהג כך כי הוא גבר שלא נתפס בקטנות, כי הוא כבר לא ילדותי.באמצעות התרגול הזה, דורון הבין כי יש מבחינתו ההזדמנות להפוך מדמות ילדותית לדמות בוגרת. לאחר שסגרנו את הפינה הזו, זיהינו את הדפוס שלו "כשמוציאים אותי מאיזון אז אני מתנהג בילדותית" (זה הופיע באזור חיים נוסף) ולאחר מכן ניסינו לזהות את הפרדיגמה. 

אז מה חושב אדם שזהו דפוס התגובה שלו? במה מאמין אדם שמתנהג כך? מה הדפוס הזה משרת אצלו? מה הוא מרוויח או מפסיד ממנו? אלה רק חלק מהשאלות ששאלתי את דורון והתשובות לא אחרו לבוא. בתוך כך, זיהינו את הפרדיגמה שלו, והיא: "כדי לא להרגיש חסר תועלת צריך להראות נוכחות". 

בשלב הזה, דורון ניסה להבין האם הפרדיגמה משרתת אותו, מה היא מביאה לידי ביטוי אצלו, מה היא מאפשרת לו ואיך היא קידמה אותו בקריירה. כמו כן, מה הוא מרוויח או מפסיד ממנה שהוא בוחר בה, לא עוזב אותה ולא עושה שינוי שיכול לקחת אותו למקום אחר לגמרי. וכשכל הנקודות התחברו להן, הוא ידע שבאמצעות שינוי והגדרת אמונה מנצחת חדשה, "כדי לא להיות ילדותי אני שומר על קור רוח", הניצחון האישי שלו יהיה בראש ובראשונה בינו לבין עצמו. בנוסף, לאחר מכן זה ישפיע גם על המשך דרכו, על הקריירה, כי הוא ראוי לחיות על פי האמונה הזו. 

בסופו של הסשן דורון אמר: "בפעם הבאה כשמעירים לי, אני בוחר להיות כמו האדם הבוגר שרציתי להיות. בפעם הבאה שאקלע לסיטואציה דומה, אני אגיב מתוך ההבנה שכוכבים גדולים מתאמנים על תגובות מנצחות, במקרה שלי על קור רוח, כך שהתוצאות שלי ייקחו אותי אולי למקומות טובים וגבוהים יותר בקריירה". 

הידיעה כי השינוי שדורון בחר יוביל אותו להישגים ולהעלאת הביטחון העצמי, גרמה לו להבין כי הכל תלוי בו. למעשה, דורון בוחר אם לעשות את השינוי או לא, ואף אחד לא יכול לעצור אותו.